חובה להעביר הלאה:דר' אוטו וורבורג כי תאי הסרטן מתקיימים כאשר סביבתם היא אנאירובית-ללא חמצן והגלוקוז משמש להם כדלק.

חובה להעביר הלאה:דר' אוטו וורבורג כי תאי הסרטן מתקיימים כאשר סביבתם היא אנאירובית-ללא חמצן והגלוקוז משמש להם כדלק.

בין סרטן לצריכת סוכר
סוכר וסרטן
מתוך 100000 חולי סרטן המטופלים בשיטות מקובלות היום במדינת ישראל, בודדים אם בכלל, הונחו באשר לתזונתם מעבר להנחיה "תאכל מזון ומגוון".
אני חושב שמצבם של רבים מחולי הסרטן היה משתפר אם היו מצמצמים את צריכת הסוכר המשמש דלק לתאי הסרטן .
בשנת 1931 גילה חתן פרס נובל לרפואה דר אוטו וורבורג כי תאי הסרטן מתקיימים כאשר סביבתם היא אנאירובית, 
המוזרמת לכבד. בתהליך התסיסה ללא חמצן נוצרת מהגלוקוז חומצה לקטית
מעבר זה מגלוקוז לחומצה לקטית גורם ליצירת חומציות רבה ברקמות הסרטן, כמו גם בגופו של חולה הסרטן וכתוצאה מכך לעייפות רבה.
בשיטת התסיסה, מייצר התא הסרטני 2 מולקולות אנרגיה ATP, מכל מולקולה של גלוקוז,
לעומת 38 מולקולות ATP, כאשר האנרגיה מיוצרת בתאים הבריאים עם חמצן.
כתוצאה מבזבוז אנרגטי זה החולים חשים בעייפות רבה ויורדים במשקל.
הנתונים מראים כי 40 אחוזים מכלל חולי הסרטן מתים מתת תזונה.
הטיפול בחולי סרטן חייב להתחשב בעובדות אלה, ולכן יש צורך בהנחיית החולים לשמור על רמת סוכר נמוכה כדי להרעיב את הסרטן..
מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך, אלו מזונות המתפרקים באיטיות וספיגתם במעי איטית, יכולים להועיל בשמירת רמת הגלוקוז הנמוכה בדם.
מזונות אלה המורכבים מדגנים וקטניות מלאים, מירקות, זרעים אבוקדו,ושקדים, מונעים מתאי הסרטן הניזונים מגלוקוז, לקבל רמות מוגברות של גלוקוז. קימות עדויות המבהירות כי למרות שפחמימות הופכות במעיים לגלוקוז ולכאורה אין הבדל בינם לבין סוכרים מזוקקים, הרי סוכרים מזוקקים, הנם מקור מועדף על ידי תאי סרטן.
לדוגמה במחקר בו ניזונו עכברים מרמה קלורית זהה, אך מקור הפחמימות היה שונה, נגרם לעכברים שניזונו מסוכרים מזוקקים יותר מקרי סרטן שד, לעומת העכברים שניזונו מפחמימות.
במחקר אחר נמצא כי, עשרה אנשים בריאים שעשו דיאטת דלת גלוקוז, רמת יכולת הבליעה הפגוציטוזיס, של הניטרופילם עלתה משמעותית. לעומת זאת, אכילת 100 גרם של פחמימות כמו מסוכר, גלוקוז, דבש, ומיץ תפוזים, גרמו לירידה משמעותית ביכולת הניוטרופילם לבלוע חיידקים. פחמימות שאינם סוכרים, לא גרמו לירידה ניכרת זו.
במחקר אפידמיולוגי שנערך במשך 4 שנים, בו השתתפו 111 חולי סרטן של דרכי המרה, הוברר כי הסיכוי לחלות בסרטן דרכי המרה, היה יותר מכפול, אצל אותם חולי סרטן שצרכו סוכרים מזוקקים..
במאמר אחר שפורסם באמריקן ג`ורנל קליניקל נוטרישיון באפריל 1995, מציינים החוקרים כי תאי סרטן המוח, צורכים פי 10 עד 15 פעמים יותר גלוקוז מתאים רגילים.
במחקר אפידמיולוגי נוסף שנערך בקרב 21 מדינות מודרניות, אירופה, צפון אמריקה ויפן, נמצא, כי אכילת סוכרים מהווה סיכון גבוה לחלות בסרטן השד .
במחקר אחר שפורסם החודש, פברואר 2002 בג`ורנל לאונקולוגיה קלינית נמצא, כי 512 נשים שחלו בסרטן השד ולא סבלו מסוכרת , רמת האינסולין אצל נשים שהיו כבדות משקל, הייתה גבוהה יותר, לעומת נשים שמשקל גופן היה ממוצע. כידוע אינסולין גבוה, נוצר כאשר אוכלים סוכרים ופחמימות מזוקקות.
נמצא כי שיעור התחלואה החוזרת בסרטן אצל הנשים המלאות, היה גבוה משמעותית וכמו כן תוחלת החיים הייתה קצרה יותר..
ה-Pet scan הנו מכשיר המזהה התפשטות תאי סרטן בגוף, באמצעות זיהוי תאי סרטן הרעבים לגלוקוז .
רופאים אונקולוגיים באירופה המשתמשים בשיטת ההיפרתרמיה, שהיא חמום הגוש הסרטני וקטילתו באמצעות חום, דווקא כן מסכימים לעובדה כי "סוכר מאכיל סרטן"
הרופאים מזריקים לחולים גלוקוז הגורם להורדת ערכי ה-Ph ברקמות הסרטניות, על ידי יצירת חומצה לקטית. במצב זה תאי הסרטן רגישים יותר לחום והחולים מקבלים היפרתרמיה, שהוא חום בטמפרטורה של 42 מעלות צלסיוס לכל גופם.
במחקר בו השתתפו 103 חולי סרטן מפושט או סרטן שחזר, בעקבות טיפול מקובל הוברר מתן הטיפול הנ"ל האריך את תוחלת החיים ב- 25 אחוזים עד 50 אחוזים.
נמצא כי בקרב חולי סרטן רמות הגלוקוז גבוהות מאוד ולעיתים פי שלוש בהשוואה לקבוצת ביקורת. אצל חולות סרטן שד נמצאו רמות סוכר הגבוהות פי שמונה.


בג`ורנל היוקרתי BMJ פורסם מחקר שבוצע באוניברסיטת טורנט, בו עקבו במשך 10 שנים אחר רמות האינסולין אצל 535 נשים אשר סבלו מסרטן השד. הוברר כי נשים בעלות רמות אינסולין גבוהות, נטו פי 4 לסבול מגרורות ומהישנות המחלה. חוקרים עקבו
לאחרונה שוחח מטופל חולה סרטן, עם אונקולוג וסיפר לו כי הנו מטופל בשיטה טבעית על ידי וכי הנחיתי אותו לבל יאכל סוכרים. תגובת האונקולוג הייתה "וכך הנטורופת רוצה להציל אותך" ? ובכן, לא, לא רק באמצעות התנזרות מסוכרים, אלא גם בתזונה אורגנית, שתית מיצים, תזונה צמחונית, חיזוק מערכת החיסון באמצעות תוספי מזון צמחי מרפא ותזונה ואמצעים נוספים.
רק בריאות טבעית .

שאלת האונקולוג המבטאת עמדתם של מרבית האונקולוגים, מבטאת חוסר ידע משווע באשר לשיטות הטיפול האלטרנטיביות הקימות, המתבססות על מידע מחקרי אקדמי.
אילו האונקולוגים היו מכירים שיטות טיפול אלה, היו יכולים לעזור רבות למטופליהם.
ולהקטין את התמותה ממחלה זו .
בברכת בריאות טבעית ואריכות חיים באושר

תמצית מיטל ג'סמין מרפא ומחסלת תאי סרטן ראה:מאמר בבלוגה זה.

ריפוי סרטן עור באמצעות חלב תאנים – מצאו כי שרף התאנה מכיל כ-200 חומריםפעילים, בהם חומר שאותו מכנים R-3 שהשפעתו על סרטן העור נבדקה והוכחה.

מידע מקוצר

פיקוס התאנה

Ficus carica L.

משפחה: תותיים

צורת החיים: עץ נשיר חורף.

תיאור כללי של מבנה הצמח:

עץ נמוך (6-8 מ') בעל נוף רחב ומצל, העלים שסועים לאונות, הפירות דמויי אגס ויוצאים אחד אחד מחיקי העלים.

מוצא הצמח:

ארצות אסיה הקדמית (דרום פרס, עיראק ואסיה הקטנה ועד לדרום ערב).

שימושים מוכרים:

פירות התאנה משמשים כמאכל טרי, יבש וכן להכנת ריבות, לפתנים, דבש תאנים ומשקאות חריפים (כגון עראק), בצק תאנים אשר מכינים מגרוגרות טחונות משמש למילוי ביסקוויטים, עוגות, שוקולדה וסוכריות. בארצות אחדות באירופה משתמשים בגרוגרות בתור תחליף לקפה מזין ומתוק. כיום ידוע שערכה התזונתי רב, היא מכילה כמות גדולה של סוכר (עד 75%), עשירה במיוחד באשלגן, בסידן ובברזל (100 גר' תאנים יבשות מספקות את כל תצרוכת הברזל היומית של האדם).

שימוש בחלב תאנים בתעשיית הגבינה – חלב התאנה הוא החומר המקריש חלב הקדום ביותר המוכר, ועוד בימי היוונים הקדמונים השתמשו בו למטרה זו. גם אבותינו נעזרו בו להכנת גבינה וערביי הארץ משתמשים עד היום בחלב תאנים כדי להקריש את החלב.

התאנה ברפואה העממית של עדות ישראל - פרי התאנה, העלים והמיץ החלבי משמשים להסדרת פעולת המעיים, כמשלשל עדין. העלים משמשים כרטיות לריכוך פצע סגור ולטיפול בצרעת. יהודי תורכיה מורחים דבש תאנים או דבש תמרים על פצעים מוגלתיים. כמו כן הם משתמשים בעלי תאנה לריפוי דלקות עיניים בדרך של חיכוך העלים בשמורות העין. יהודי תוניס ומרוקו משתמשים בחלב תאנים לריפוי יבלות קשות הגדלות על עור הגוף בין פרקי האצבעות בידיים וברגליים.

ריפוי סרטן עור באמצעות חלב תאנים – מצאו כי שרף התאנה מכיל כ-200 חומרים פעילים, בהם חומר שאותו מכנים R-3 שהשפעתו על סרטן העור נבדקה והוכחה.

דרישות גידול מיוחדות:

תנאי הגידול המועדפים לתאנה הם קיץ חם ויבש וחורף קריר ולח – כלומר אקלים ים-תיכוני אופייני. צמח חצי-צל ואור מלא; עמיד בקרה ובשרב, בגיר ובמליחות, בכל אזורי הארץ; ריבוי: זרעים (סתיו), ייחורים (חורף).

מידע ייחודי לצמח

התאנה משירה את עליה בחורף ומלבלבת באביב. עלי התאנה שסועים לאונות, צידם העליון מחוספס וצידם התחתון שעיר. העלים עבים, בעלי פטוטרות ארוכות ובעלי עורקים בולטים מאוד הערוכים כעין מניפה, אורכם 10-20 ס"מ.

גזעי העץ חומים-לבנבנים, הם מכילים שרף חלבי. ענפיה ארוכים ולא ישרים, ליבתם רכה ומלאה בשרף חלבי בעיקר בימות הקיץ. שורשיה שפודיים, חזקים ומסוגלים לחדור בסלע רך.

התאנה היוא עץ פרי שתרבותו קדומה מאוד. כגפן וכזית תפסה התאנה מקום נכבד בחקלאותה של ארץ ישראל ועל כן נמנתה עם שבעת המינים שנתברכה בהם הארץ. כיום נפוצה תרבות התאנה ברוב הארצות החמות-למחצה. בכל חלקי הצמח מצוי שרף חלבי, המכיל אנזים הגורם לפעמים למחלת עור, המופיעה בייחוד אצל קוטפי התאנים.

פרחי התאנים מקובצים לתפרחת, המכונה בשם פגה, וצורתה כעין האגס או התפוח. פגה זאת אינה אלא מצעית בשרנית, עטופה קליפה דקה בגוונים שונים, שעל שטחה הפנימי יושבים עשרות פרחים חד-מיניים, בעלי 3-5 עלי קטיף קטנים. האבקניים שבהם מכילים 3-5 אבקנים והעלייניים – עלי אחד בעל עמוד עלי המסתיים בשתי צלקות.

החרק המאביק את פרחי התאנה הוא צרעה קטנה (שארכה 2-3 מ"מ  ורוחבה כ- 1 מ"מ), המכונה בשם Blastophaga psenes, צרעה זאת קובעת לה את משכנה בתוך הפגה של התאנה ומטילה את ביציה ברוב השחלות של הפרחים העליניים (הנקביים), בכל שחלה ביצה אחת. הדור החדש של הצרעים מתפתח בחלקו לזכרים ובחלקו לנקבות. הזכרים מחוסרי כנפיים והם אינם יוצאים מתוך הפגה, אלא מפרים את הנקבות ואחר כך מתים בתוך הפגה, ואילו הנקבות בעלות הכנפיים יוצאות דרך פי הפגה. בדרכן מהפגה אל החוץ גופן מתאבק באבקה. האבקה הנלכדת בקפלי הבטן משתחררת מגופן כאשר הן חודרות לאווירה הלחה בפגות החדשות אליהן הצרעות כדי להטיל את ביציהן כאן הן נוגעות בצלקות העליים שבפגות ומאביקות אותן.

לפיקוס התאנה יש פרט זכר ופרט נקבה נפרדים. צורת הנקבה של הצמח המכונה בשם "תאנת הגן" מבשילה פירות טובים למאכל מכיוון שהצרעות אינן יכולות להטיל את ביציהן בשחלה בשל עמוד העלי הארוך שיש לה.

צורת הזכר של הצמח מכונה בשם "תאנת השדה" (קפרפיקוס). זחל הצרעה מבלה את החורף בפגות החורפיות המועטות של תאנת השדה (בעלת עמוד העלי הקצר) כתוצאה מכך הופכים כל פרחי הפגה, או רובם, ל"עפצים" המשמשים כ"מדגרות" לגידול הצרעות, והפגה אינה ראויה למאכל.

יש הסוברים, כי הפרי הראשון שנזכר בספר בראשית, ה"תפוח" שאדם וחוה אכלו ממנו בגן-העדן, הוא התאנה.

בחפירות יריחו נמצאו שרידי פגות וזרעים של תאנה כבר מתחילת תקופת האבן החדשה, כ- 7000 שנה לפני הספירה. במקרא נזכרת התאנה פעמים רבות, התאנה גם מוזכרת בביטויים ומונחים רבים הקשורים בעץ, בפריו ובעבודות הנעשות בו בתקופת המשנה והתלמוד.

התאנה חדרה לאגדות העם ושימשה נושא לפתגמים רבים לדוגמא: "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" (משלי כ"ז, י"ח) פירושו של הפתגם: מי שנוטע תאנה – אוכל פריה, מי שמתרשל לנטוע – אין לו תאנים לאכילה.

ביוון, נתן דיוניסוס לבני האדם את התאנה והוא עצמו קיבל לאחר שאכל תאנים, כוח גברא. ולכן נשאו ב"דיוניסיות" צורת אברי הולדה מעץ תאנה.

לתאנה כינויים שונים במקורות שונים: קציצות, גרוגרת, דבלה, קיץ (היא הפרי האחרון של הקיץ), פגים, שיתין, נובלות, לבסים, כלופסים וקציעות. שמות מרובים אלו מראים עד כמה התאנה הוא צמח חשוב, נפוץ וקדום.

רשימת מקורות

אלון, ע., 1988. "תאנה (פיקוס התאנה)". בתוך: אלון, ע., (עורך), החי והצומח של ארץ-ישראל. הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. כרך 12: 115.

גליל, י., 1982. "תאנה (פיקוס התאנה)'". בתוך: אלון, ע., (עורך), החי והצומח של ארץ-ישראל. הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. כרך 10: 32-33.

גליל, י., וג., נאמן, 1979. התאנה. הוצאת החברה להגנת הטבע. עמ' 3-26.

זהרי, מ., 1982. כל עולם הצמחים. הוצאת עם עובד. עמ' 330-332.

חומסקי, ש., 1984. עץ פרי למינהו. הוצאת מסדה. עמ' 20-23.

ליבנה, מ., 1988. מדריך לצמחי המקרא בארץ ישראל. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד. עמ' 42-47.

פאהן, א., ד. הלר ומ. אבישי, 1998. מגדיר לצמחי התרבות בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד. עמ': 91.

קריספיל, נ., 1988. ילקוט הצמחים. הוצאת יערה. כרך ק'-ת'. עמ' 1588-1629.

קריספל, נ., 2000. המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם. הוצאת הד ארצי. עמ' 244.

ריכטר, ר., 1987. ארץ ירוקה שלי. הוצאת ספרית מעריב. עמ' 108.

כתבה: רויטל שקד

ביום 3.12.2000

דבש זלוע המקורי להשיג במרפא הבושם-049952122

דבש זלוע מבית מרפא הבושם ,

מעורר חשק מיני לגברים ונשים מחזק און גברי, 

מגביר פוריות ומאריך את משך הפעילות המינית .

ממריץ ,מחזק , ונותן אנרגיה .

הדבש מיוצר בגליל בעבודת יד קפדנית % טבעי !!!

http://mrphbosem.com/

יומן הערוץ הראשון - 16/5 - תרופת פלא - איתי ורד על הבלזאם הירושלמי

בלזם ירושלמי - תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב. 
בלזם,או בלזם ירושלים.
מסייע בחיסון מערכות הגוף שומר על בריאות הגוף והנפש
ניתן להשיג בלזם ירושלמי במרפא הבושם-049952122
Www.mrphbosem.com

בלזם הירולשמי-היה תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב. בלזם,או בלזם ירושלים.להשיג במרפא הבושם-04-9952122

בלזם הירולשמי-היה תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב. בלזם,או בלזם ירושלים.

זה שנים שאני רוקח ויוצר עבודת יד את "בלזם ירושלמי" ע"פ מחקרו של פרפ' זהר עמר הינה המתכון של הבלזם ירושלים.

בלזם הירולשמי-היה תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב.
בלזם,או בלזם ירושלים.להשיג במרפא הבושם-04-9952122
www.mrphbosem.com

 בימי הזוהר שלו, שימש הבלזם כתרופת פלא לטיפול חיצוני בפצעים למיניהם ובמחלות עור, כמו גם לטיפול פנימי בבליעה, למניעת מחלות זיהומיות ומגיפות, לטיפול בכאבי בטן ובתולעי מעיים; בטחורים; בכאבי ראש וסחרחורות; בכאבי אוזניים ובכאבי שיניים; ועוד. את הבלזם ייצר לראשונה האב אנטוניו מנזאני די קונא (1650-1729), נזיר המנזר הפרנציסקאני אשר בעיר העתיקה של ירושלים, אשר שימש כרופא ורוקח. משך 24 שנים חיפש האב אנטוניו אחר הרכב הצמחים האולטימטיבי, ולאחר שעלתה בידיו המשימה פרסם את ממצאיו במילאנו בשנת 1719.העבודה על הבלזם הירושלמי נעשתה בשיתוף של בית ספר לרוקחות, המחלקה ללימודי ארץ ישראל של בר- אילן, אוניברסיטת חיפה ומכללת אריאל . המונח בלזם התייחס ברפואה המסורתית לתכשירים רפואיים ששימשו לטיפול בפצעים ובפגעי עור שונים. בעברית תרגמו מונח זה לצרי.במשך השנים חל שינוי במונח בלזם. במינוח של ימינו הוא בא לתאר תערובת שמכילה שרפים טבעיים או סינתטים. באופן כללי בלזם מכיל בעיקר שרפים, גומי, שמנים נדיפים וחומצות ארומטיות, בעיקר חומצה צינמית ובנזואיתלהכנת העבודה נעזרו החוקרים במנזר הפרנסיצקני שבעיר העתיקה בירושלים. במנזר זה פעל בית מרקחת שהיה אחד מהמוסדות הרפואיים החשובים ביותר בעולם הנוצרי . הוא הפסיק לפעול לקראת אמצע המאה ה-20.הבלזם הירושלמי היה ידוע כתרופה חשובה באירופה ובמזרח התיכון במשך 200 שנים. הכין אותה, במנזר הפרנסיצקני, נזיר קתולי שהיה גם רופא ורוקח, ושמו Antonio Menzani di Cuna. הוא חי בשנים 1650-1729. הוא ערך מחקר במשך 24 שנים עד שהגיע לפורמולה שהיתה יעילה . הוא פירסם את הפורמולה שלו במילנו ב-1719 . לאחר פרסום הפורמולה הכינו את הבלזם גם באירופה.לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, עם התפתחות הרפואה הקונבנציונלית והעליה בשימוש בתכשירים שונים לריפוי פצעים, ירד הבלזם מחשיבותו בארץ ובאירופה.  הבלזם נחשב ל-panacea. בשימוש חיצוני השתמשו בו לטיפול בפצעים מסוגים שונים, בפציעות וחבלות ובמחלות עור שונות . בשימוש פנימי השתמשו בו בתקופות של מגיפות, וכן לטיפול בכאבי בטן, תולעים, טחורים, כאבי ראש, סחרחורת, דלקות אוזניים, כאב שיניים ומחלות לב מרכיביםהפורמולה של הבלזם כפי שנמצאה בארכיב של המנזר הכיל ארבעה מרכיבים:

מור ולבונה להשיג במרפא הבושם-04-9952122

 Olibanum, Myrrh, Mastic Aloe.Olibanum הוא השרף של הלבונה- Boswellia  שהרבו להשתמש בו כקטורת. שרף הלבונה הוא בעל פעילות אנטי דלקתית יעילה ביותר . Myrrh הוא השרף של Commiphora molmol ושל כמה מינים נוספים. השתמשו בו כקטורת, כבושם ולהכנת תכשירים קוסמטיים.אלוי לא הוגדר במדויק. לא נרשם איזה מין של אלוי והחוקרים שהכינו את הבלזם השתמשו באלויורה. אין פירוט גם על צורת ההכנה. האם השתמשו במיץ, בג'ל או בצמח מיובש שהתקבל על ידי נידוף הנוזלים.ה-Mastic הוא השרף של אלת המסתיק,Pistacia lentiscus .החוקרים הכינו את הבלזם ממיצוי של המרכיבים באכוהול נקי. הם הכינו שני מוצרים לפי המרשם הבא:

Boswellia carteri 18g

שרףPistacia lentiscus   12g
שרףAloe vera   9g                    
ג'לCommiphora molmol 3g
לשמחתי נצמדתי לפורמולה אך ידעתי את אשר חקרו בעיניין הפורמולה לעשיאים המורכבת והוספתי את צמחי המרפא הנ"ל:
קלנדולה,סמבוק שחור,אתרוג,אכניצאה,שהצטרפו למור ,ללבונה,אלת המסטיק,וכמובן את צרי גלעד הלא הוא האפרסמון הקדום. זעפרן-כרכום,דבש,פרופוליס,אניס,ועוד.. קראו עוד כאן:http://mrphbosem.com/
שרף במוצר השני היו כל המרכיבים זהים חוץ מהאלויורה שהכינו ממנו מיץ. פעילות של הפורמולה החוקרים ערכו מחקרים in vitro ועל חיות מעבדה. הם הוכיחו שלתכשיר שהכינו יש פעילות אנטי דלקתית יעילה, פעילות אנטיספטית ונוגדת חמצון.הם לא מצאו השפעה משמעותית של התכשיר על ריפוי פצעים. יתכן שהערך של הבלזם בטיפול בפצעים הוא בעיקר בפעילות האנטי דלקתית והאנטיספטית (1). יתכן גם שהמין של האלוי שהשתמשו בו ודרך ההכנה שלו היה גורם מרכזי ביעילות הבלזם כמרפא פצעים.זיהום הוא גורם עיקרי המונע ריפוי של פצעים (7).

החוקרים מניחים שהפעילות האנטיספטית היעילה של המרכיבים השונים של הבלזם תרמה לחיטוי הפצעים ואיפשרה את החלמתם. הם גם מעלים השערה שהכנה שונה של האלויורה היתה מגבירה את פעילות הבלזם כמרפא פצעים.הבלזם היה ידוע באירופה ובמזרח התיכון כיעיל לריפוי פצעים. יתכן שהתכשיר שהכינו החוקרים אינו זהה לבלזם המקורי, ושיש להשקיע עוד עבודה כדי לשפר את איכות התכשיר.הבלזם נחשב במשך מאות שנים ל-panacea , כנראה הודות לפעילות שלו כאנטי אוקסידנט, אנטי דלקתי ואנטיספטי. Boswellia serrata הוכח כאחד הצמחים האנטי דלקתיים היעילים ביותר. הוא מעכב את האנזים lipoxygenase ובכך מעכב ייצור של לויקוטריאנים הנחשבים למנציחי הדלקת. ההגיון העומד אחרי השימוש בשרפים לריפוי פצעים הוא, שהצמח מייצר שרף כדי לרפא את הפצעים שלו. כדי להפיק שרף מצמח יש לפצוע אותו, ואז הוא מגיב בהפרשה של שרף. השרפים מגינים על הרקמות החשופות של הצמח הפצוע מפני התייבשות, מונעים זיהום של הריקמה, מסייעים לאיחוי הרקמות הודות לפעילותם כאסטרינג'ט ומחישים את הגלדת הפצע.העבודה הנוכחית מדגישה את החשיבות של לימוד ומחקר של כתבים רפואיים קדומים. האפשרות לחקור אותם עם המיכשור החדיש והמתחוכם ביותר, ביחד עם נסיון של שימוש קליני במשך שנים ארוכות, פותח בפנינו אפשרויות של שילוב ידע עתיק עם עשייה חדשנית.ראוי לציין כי בית המרקחת של המנזר הפרנציסקאני, בו פעל האב אנטוניו, היה ידוע בשעתו כאחד מבתי המרקחת המעולים ביותר בכל יבשת אירופה ואזור המזרח הקרוב, במשך קרוב לשתי מאות. בלזם ירושלמי זכה לתהילת עולם והוא חוזר ומופיע בשימוש בתקופות שונות באירופה. אנו מוצאים חמש נוסחאות שונות של הרכב הצמחים הייחודי של הבלזם. הרכב אחד, אשר נמצא בכתב יד בארכיון המנזר הפרנציסקאני וכולל את הצמחים מור, לבונה, וורד צידוני ,לימון ועוד כ-36 צמחים בשימוש רפואה ומרפא מירושלים. הוא, כפי הנראה, ההרכב המקורי. יש הטוענים כי מקורו של הבזלם קדום יותר, בהרכב צמחים שונה במעט מזה המיוחס לנזיר הפרנציסקאני.צוות חוקרים ישראלי בראשותו של א. מוסייף פירסם בשנת 2005 את מחקרו בדבר בלזם הירושלמי בכתב העת המדעי הנחשב Journal Of Ethnopharmacology בו חשף את ממצאיו על הרכב צמחי מופלא זה. סיכום ממצאי המחקר מעיד על פעילות רפואית מגוונות של "הבלזם הירושלמי", הכוללת בין השאר פעילות נוגדת דלקת משמעותית ופעילות מחטאת ואנטי-מיקרוביאלית ראויה לציון.כיום משמש הבלזם הירושלמי את אנשי המקצוע באופן דומה לזה אשר היה נהוג בעבר הרחוק. הוא משמש, בנוסף, לטיפול ספציפי בזיהומים שמחולל החיידק הליקובקטר פילורי, הגורם לדלקות ולכיבים של הקיבה והתריסריון. אחד ממרכיבי התכשיר, אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), נמצא כמעכבגידולים ממאירים של דרכי העיכול.
את התמצית המרוכזת והטהורה של ברזם ירושלים תוכלו להשיג במרפא הבושם -04-9952122

http://mrphbosem.com/

מקורות: רופאים ותרופות בירושלים המאות 10-18 זהר עמרMoussaieff, E. Fride, Z. Amar, E. Lev, D. Steinberg, R. Gallily, R. MechoulamJournal of Ethnopharmacology, Volume 101, Issues 1-3, 3 October 2005, Pages 16-26  Huwez FU, Thirlwell D, Cockayne A, Ala’Aldeen DAA. Mastic gum killsHelicobacter pylori. N Engl J Med 1998;339(26):1946.Balan KV, Demetzos C, Prince J, Dimas K, Cladaras M, Han Z, Wyche JH, Pantazis P. Induction of apoptosis in human colon cancer HCT116 cells treated with an extract of the plant product Chios mastic gum. In vivo2005;19:93-102.

מיתוך תערוכת:גליון רפואי במגדל דויד.

בלזם הירולשמי-היה תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב. בלזם,או בלזם ירושלים.להשיג במרפא הבושם-04-9952122

בלזם הירולשמי-היה תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב. בלזם,או בלזם ירושלים.

זה שנים שאני רוקח ויוצר עבודת יד את "בלזם ירושלמי" ע"פ מחקרו של פרפ' זהר עמר הינה המתכון של הבלזם ירושלים.

יום ‏18 מאי 2014‏ בשעה ‏02:44‏

ציבוריחבריםחברים למעט מכריםרק אניהתאמה אישיתחברים קרוביםמשפחהכל הרשימות...‏‎Nahariya, Hazafon, Israel‎‏האזור של‏‎Kabri, Israel‎‏האזור של‏טכניון‏מכריםחזרה

בלזם הירולשמי-היה תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב.
בלזם,או בלזם ירושלים.להשיג במרפא הבושם-04-9952122
 בימי הזוהר שלו, שימש הבלזם כתרופת פלא לטיפול חיצוני בפצעים למיניהם ובמחלות עור, כמו גם לטיפול פנימי בבליעה, למניעת מחלות זיהומיות ומגיפות, לטיפול בכאבי בטן ובתולעי מעיים; בטחורים; בכאבי ראש וסחרחורות; בכאבי אוזניים ובכאבי שיניים; ועוד. את הבלזם ייצר לראשונה האב אנטוניו מנזאני די קונא (1650-1729), נזיר המנזר הפרנציסקאני אשר בעיר העתיקה של ירושלים, אשר שימש כרופא ורוקח. משך 24 שנים חיפש האב אנטוניו אחר הרכב הצמחים האולטימטיבי, ולאחר שעלתה בידיו המשימה פרסם את ממצאיו במילאנו בשנת 1719.העבודה על הבלזם הירושלמי נעשתה בשיתוף של בית ספר לרוקחות, המחלקה ללימודי ארץ ישראל של בר- אילן, אוניברסיטת חיפה ומכללת אריאל . המונח בלזם התייחס ברפואה המסורתית לתכשירים רפואיים ששימשו לטיפול בפצעים ובפגעי עור שונים. בעברית תרגמו מונח זה לצרי.במשך השנים חל שינוי במונח בלזם. במינוח של ימינו הוא בא לתאר תערובת שמכילה שרפים טבעיים או סינתטים. באופן כללי בלזם מכיל בעיקר שרפים, גומי, שמנים נדיפים וחומצות ארומטיות, בעיקר חומצה צינמית ובנזואיתלהכנת העבודה נעזרו החוקרים במנזר הפרנסיצקני שבעיר העתיקה בירושלים. במנזר זה פעל בית מרקחת שהיה אחד מהמוסדות הרפואיים החשובים ביותר בעולם הנוצרי . הוא הפסיק לפעול לקראת אמצע המאה ה-20.הבלזם הירושלמי היה ידוע כתרופה חשובה באירופה ובמזרח התיכון במשך 200 שנים. הכין אותה, במנזר הפרנסיצקני, נזיר קתולי שהיה גם רופא ורוקח, ושמו Antonio Menzani di Cuna. הוא חי בשנים 1650-1729. הוא ערך מחקר במשך 24 שנים עד שהגיע לפורמולה שהיתה יעילה . הוא פירסם את הפורמולה שלו במילנו ב-1719 . לאחר פרסום הפורמולה הכינו את הבלזם גם באירופה.לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, עם התפתחות הרפואה הקונבנציונלית והעליה בשימוש בתכשירים שונים לריפוי פצעים, ירד הבלזם מחשיבותו בארץ ובאירופה.  הבלזם נחשב ל-panacea. בשימוש חיצוני השתמשו בו לטיפול בפצעים מסוגים שונים, בפציעות וחבלות ובמחלות עור שונות . בשימוש פנימי השתמשו בו בתקופות של מגיפות, וכן לטיפול בכאבי בטן, תולעים, טחורים, כאבי ראש, סחרחורת, דלקות אוזניים, כאב שיניים ומחלות לב מרכיביםהפורמולה של הבלזם כפי שנמצאה בארכיב של המנזר הכיל ארבעה מרכיבים:

מור ולבונה להשיג במרפא הבושם-04-9952122

 Olibanum, Myrrh, Mastic Aloe.Olibanum הוא השרף של הלבונה- Boswellia  שהרבו להשתמש בו כקטורת. שרף הלבונה הוא בעל פעילות אנטי דלקתית יעילה ביותר . Myrrh הוא השרף של Commiphora molmol ושל כמה מינים נוספים. השתמשו בו כקטורת, כבושם ולהכנת תכשירים קוסמטיים.אלוי לא הוגדר במדויק. לא נרשם איזה מין של אלוי והחוקרים שהכינו את הבלזם השתמשו באלויורה. אין פירוט גם על צורת ההכנה. האם השתמשו במיץ, בג'ל או בצמח מיובש שהתקבל על ידי נידוף הנוזלים.ה-Mastic הוא השרף של אלת המסתיק,Pistacia lentiscus .החוקרים הכינו את הבלזם ממיצוי של המרכיבים באכוהול נקי. הם הכינו שני מוצרים לפי המרשם הבא:

Boswellia carteri 18g

שרףPistacia lentiscus   12g
שרףAloe vera   9g                      
ג'לCommiphora molmol 3g
לשמחתי נצמדתי לפורמולה אך ידעתי את אשר חקרו בעיניין הפורמולה לעשיאים המורכבת והוספתי את צמחי המרפא הנ"ל:
קלנדולה,סמבוק שחור,אתרוג,אכניצאה,שהצטרפו למור ,ללבונה,אלת המסטיק,וכמובן את צרי גלעד הלא הוא האפרסמון הקדום. זעפרן-כרכום,דבש,פרופוליס,אניס,ועוד.. קראו עוד כאן:http://mrphbosem.com/
שרף במוצר השני היו כל המרכיבים זהים חוץ מהאלויורה שהכינו ממנו מיץ. פעילות של הפורמולה החוקרים ערכו מחקרים in vitro ועל חיות מעבדה. הם הוכיחו שלתכשיר שהכינו יש פעילות אנטי דלקתית יעילה, פעילות אנטיספטית ונוגדת חמצון.הם לא מצאו השפעה משמעותית של התכשיר על ריפוי פצעים. יתכן שהערך של הבלזם בטיפול בפצעים הוא בעיקר בפעילות האנטי דלקתית והאנטיספטית (1). יתכן גם שהמין של האלוי שהשתמשו בו ודרך ההכנה שלו היה גורם מרכזי ביעילות הבלזם כמרפא פצעים.זיהום הוא גורם עיקרי המונע ריפוי של פצעים (7).

החוקרים מניחים שהפעילות האנטיספטית היעילה של המרכיבים השונים של הבלזם תרמה לחיטוי הפצעים ואיפשרה את החלמתם. הם גם מעלים השערה שהכנה שונה של האלויורה היתה מגבירה את פעילות הבלזם כמרפא פצעים.הבלזם היה ידוע באירופה ובמזרח התיכון כיעיל לריפוי פצעים. יתכן שהתכשיר שהכינו החוקרים אינו זהה לבלזם המקורי, ושיש להשקיע עוד עבודה כדי לשפר את איכות התכשיר.הבלזם נחשב במשך מאות שנים ל-panacea , כנראה הודות לפעילות שלו כאנטי אוקסידנט, אנטי דלקתי ואנטיספטי. Boswellia serrata הוכח כאחד הצמחים האנטי דלקתיים היעילים ביותר. הוא מעכב את האנזים lipoxygenase ובכך מעכב ייצור של לויקוטריאנים הנחשבים למנציחי הדלקת. ההגיון העומד אחרי השימוש בשרפים לריפוי פצעים הוא, שהצמח מייצר שרף כדי לרפא את הפצעים שלו. כדי להפיק שרף מצמח יש לפצוע אותו, ואז הוא מגיב בהפרשה של שרף. השרפים מגינים על הרקמות החשופות של הצמח הפצוע מפני התייבשות, מונעים זיהום של הריקמה, מסייעים לאיחוי הרקמות הודות לפעילותם כאסטרינג'ט ומחישים את הגלדת הפצע.העבודה הנוכחית מדגישה את החשיבות של לימוד ומחקר של כתבים רפואיים קדומים. האפשרות לחקור אותם עם המיכשור החדיש והמתחוכם ביותר, ביחד עם נסיון של שימוש קליני במשך שנים ארוכות, פותח בפנינו אפשרויות של שילוב ידע עתיק עם עשייה חדשנית.ראוי לציין כי בית המרקחת של המנזר הפרנציסקאני, בו פעל האב אנטוניו, היה ידוע בשעתו כאחד מבתי המרקחת המעולים ביותר בכל יבשת אירופה ואזור המזרח הקרוב, במשך קרוב לשתי מאות. בלזם ירושלמי זכה לתהילת עולם והוא חוזר ומופיע בשימוש בתקופות שונות באירופה. אנו מוצאים חמש נוסחאות שונות של הרכב הצמחים הייחודי של הבלזם. הרכב אחד, אשר נמצא בכתב יד בארכיון המנזר הפרנציסקאני וכולל את הצמחים מור, לבונה, וורד צידוני ,לימון ועוד כ-36 צמחים בשימוש רפואה ומרפא מירושלים. הוא, כפי הנראה, ההרכב המקורי. יש הטוענים כי מקורו של הבזלם קדום יותר, בהרכב צמחים שונה במעט מזה המיוחס לנזיר הפרנציסקאני.צוות חוקרים ישראלי בראשותו של א. מוסייף פירסם בשנת 2005 את מחקרו בדבר בלזם הירושלמי בכתב העת המדעי הנחשב Journal Of Ethnopharmacology בו חשף את ממצאיו על הרכב צמחי מופלא זה. סיכום ממצאי המחקר מעיד על פעילות רפואית מגוונות של "הבלזם הירושלמי", הכוללת בין השאר פעילות נוגדת דלקת משמעותית ופעילות מחטאת ואנטי-מיקרוביאלית ראויה לציון.כיום משמש הבלזם הירושלמי את אנשי המקצוע באופן דומה לזה אשר היה נהוג בעבר הרחוק. הוא משמש, בנוסף, לטיפול ספציפי בזיהומים שמחולל החיידק הליקובקטר פילורי, הגורם לדלקות ולכיבים של הקיבה והתריסריון. אחד ממרכיבי התכשיר, אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), נמצא כמעכבגידולים ממאירים של דרכי העיכול.
את התמצית המרוכזת והטהורה של ברזם ירושלים תוכלו להשיג במרפא הבושם -04-9952122

http://mrphbosem.com/

מקורות: רופאים ותרופות בירושלים המאות 10-18 זהר עמרMoussaieff, E. Fride, Z. Amar, E. Lev, D. Steinberg, R. Gallily, R. MechoulamJournal of Ethnopharmacology, Volume 101, Issues 1-3, 3 October 2005, Pages 16-26  Huwez FU, Thirlwell D, Cockayne A, Ala’Aldeen DAA. Mastic gum killsHelicobacter pylori. N Engl J Med 1998;339(26):1946.Balan KV, Demetzos C, Prince J, Dimas K, Cladaras M, Han Z, Wyche JH, Pantazis P. Induction of apoptosis in human colon cancer HCT116 cells treated with an extract of the plant product Chios mastic gum. In vivo2005;19:93-102.

מיתוך תערוכת:גליון רפואי במגדל דויד.

חילבה - צמח מרפא קדום

חדשות בעולם צמחי המרפא חילבה - צמח מרפא קדום מובא מתוך ההיסטוריה של צמחי מרפא קדומים - ד"ר אפריים לב גרגרנית יוונית (Trigonella foenum-graecum) משפחת הפרפרניים שם אנגלי: Fenugreek, שמות ערביים: חלבה, חנדקוקא, פריקה, מחלובא, טילס היסטוריה: גרגרנית יוונית הוזכרה כצמח מרפא בתרבויות קדומות כגון סין ומצרים, שם שימש הצמח בעיקר להורדת חום, חיזוק הפוריות בקרב גברים וטיפול בתחלואי כליות. כמו-כן שימש כמרכיב בקטורת ובסמי חניטה. בתקופה הקלאסית הוזכר על-ידי רופאים שונים, דיוסקורידס לדוגמא מתאר את ה-Telis והשימוש הרפואי בו במצרים העתיקה ובזמנו בעיקר לטיפול בדלקות ובתחלואי נשים. מגיני יודפת במרד הגדול, על-פי יוסף בו מתיתיהו, עשו שימוש בתבשיל חלק על בסיס זרעי הגרגרנית היוונית לפגיעה בחיילים הרומים אשר צעדו על גשרי עץ בעת ניסיון כיבוש יודפת. החיילים החליקו ונפלו לתהום. חוקרים רבים מזהים את התלתן המוזכר במקורות חז"ל כגרגרנית יוונית. חז"ל מעידים כי התלתן, אשר היה גידול חקלאי נפוץ, שימש כמזון (משנה, כלאים ב, ה; מעשרות ד, ו; תרומות י, ה, ו). הצמח שימש כגידול חקלאי נפוץ בארץ-ישראל במהלך ימי הביניים. גרגרנית יוונית – צמח מרפא באזור: דינורי (מת ב-895) מתאר כי "וה'חלבה' לה זרע צהוב הנקרא 'חלבה'... וערבי אלשאם יכנוה 'אלפריקה'". אבן אלביטאר ציין כי: "'טילס' הוא ה'חלבה' וה'פריקה' בלהג אנשי 'אלשאם'". על-פי רפאל מלכי שימשה הגרגרנית היוונית (תלתן) מרכיב בסירופים שונים בהם נעשה שימוש בירושלים במאה ה-17 לריפוי חוליי מעיים. חיים ויטאל מתאר 'מחלובא' העשויה מגרעיני אבטיחים וסוכר לפתיחת סתימות בדרכי השתן, יתכן, בשל השם מחלובא, כי זרעי גרגרנית יוונית היוו מרכיב גם בתרופה זו. השימוש הרפואי בגרגרנית יוונית בימי הביניים: אסף הרופא מתאר את התלתן ומזהה אותו עם גרגרנית יוונית, לדבריו משמשים הצמח והזרעים לחימום הגוף בכלל והכליות בפרט, לריפוי שיעול ותחלואי ריאה ורחם. כמו-כן משמש לריפוי מפגיעת רעלים, הכשות נחשים ועקיצות עקרבים. אלכנדי מציין שימוש בצמח לטיפול בנפיחוית, כאבי ראש, כיב קיבה ותחלואי כליות. אבן אלביטאר מצטט רופאים קלאסיים כגלינוס ודיוסקורידס ורופאים ערביים שונים ומציין כי הצמח, ובעיקר הזרעים משמשים לטיפול בדלקות, תחלואי מעיים, מחלות עור, חיזוק השיער וריפוי מחלות נשים. קזויני מצטט את אבן סינא ומדווח על השימוש במשחה המופקת מגרגרנית יוונית והדס מצוי המועילה לשיער, לפצעים, לחיזוק עור הפנים ולהסרת נמשים. אולם, התרופה מסריחה "את ריח השתן והגוף והזיעה". . רפואה עממית ושימושים כלליים: הבדואים בנגב עושים שימוש בזרעים לריפוי כאבי בטן, טיפול בסוכרת, חיזוק נשים הרות והגדלת שפיעת החלב אצל נשים לאחר לידה. פלחים ערביים בישראל מכנים את הצמח חנדקוקא ועושים בו שימושים רבים: עלים כתושים משמשים כצבע לאיפור, למאכל וכתבלין. מיצוי הצמח משמש בקוסמטיקה, הזרעים משמשים למאכל, לצביעה ולרפואה במיוחד לטיפול בסוכרת, כאבי בטן ופצעים פתוחים. יהודי תימן עושים בזרעים שימושים דומים ובנוסף מוכר השימוש בזרעים לריפוי מחלות נשים, הגברת כח הגברא, טיפול בטחורים, נפיחויות, תחלואי הטחול, כוויות וטיפוח השיער. בעירק ובאירן משמשים הזרעים לטיפול בבעיות במעיים ובלב. רפואה מודרנית: זרעי הגרגרנית היוונית מכילים אלקלואידים שונים ובעיקר טריגונלין Trigolnelline.חומר זה הוא מקור ריחו וטעמו הייחודי של הצמח. כמו-כן מכיל הזרע ספונינים וסטרואידים המהווים חומרי מוצא לתרופות, פלבנואידים, שמנים בעלי ריח, חומצות אמינו חופשיות, ויטמינים (בעיקר A,B,C) ומינרלים כגון סידן וברזל. סכום ומסקנות: הגרגרנית היוונית היא צמח תרבות ידוע במזרח התיכון המצוי גם בשדות הבר כפליט תרבות. השימוש הרפואי בצמח החל עוד בתרבויות העתיקות וממשיך עד היום ברפואה עממית בישראל ובמדינות שכנות. בדיקות פרמקוליות שנערכו בצמח, העלו כי הזרעים מכילים חומרים פעילים רבים ומגוונים. א. לב, סממני המרפא של ארץ-ישראל וסביבותיה בימי-הביניים, ארץ , תל-אביב, 2002